פוסט 2: תעתועי המוח

"ראמא, אתה לא תאמין. אדם אחד בקנדה גירה את האונה הרקתית שלו וחווה את אלוהים. מה אתה חושב על זה?"

התשובה הארוכה של פרופ' ראמאצ'נדרן חוקר המוח האמריקאי הדגול, לשאלה הזו, היא לב ליבו של הספר הזה.

מה כבר אנחנו יודעים על המוח האנושי? מה קורה שם בפנים, עמוק עמוק....

מה כבר אנחנו צריכים לדעת... אולי זה מידע שמספיק לכמה חוקרי מוח עלומי שם, או פסיכולוגים שמעדיפים לחקור מאשר לפגוש בני אנוש..

וכך הוא עונה לסטודנטית ששאלה אותו: "האם ייתכן שבני האדם פיתחו רשת עצבית מיוחדת אך ורק ליצירת חוויה דתית? האמונה האנשוית בעל טבעי נפוצה בקרב כל החברות ברחבי העולם עד כדי כך, שאני מתפתה לשאול אם לנטייה הטבעית הזו יש בסיס ביולוגי..."

רעיון מדהים... לא?

ספר זה הוא ספר מדע פופולרי מעולה, פותח את המחשבה, שואל את השאלות הנכונות, מרחיב את האופקים ובעיקר מלמד אותנו הרבה על מה זה להיות אנושי.

הנה שאלה מדהימה: מה זה "אני"?

והתשובה (לפחות בחלקה): "כשאני עוצם את עיני, יש לי תחושה מלאת חיים של חלקי גוף שונים שתופסים מקום במרחב מה שמכונה דימוי גוף... אם תצבוט את הבוהן שלי, "אני" חש את הכאב, לא "היא". עם זאת ... דימוי הגוף נתון להשפעות קיצוניות, אף על פי שהוא נראה יציב..."

המומחיות של ראמאצ'נדרן היא אברי פנטום ש"עזרו לי להבין את האופן שבו פועל המוח, הרבה מעבר לשאלות הפשוטות... כיצד מעדכן המוח את דגם המציאות שלו בתגובה לקלטים חישתיים חדשים."

אני התחלתי לחשוב בצורה שונה לחלוטין על עצמי לאחר הספר הזה. כאילו שוטטתי וטיילתי במרחבי העצמי שלי ולמדתי עליו דברים חדשים. איזה כיף.

הספר מורכב בחלקו ממקרים מרתקים של פציינטים שהגיעו אל ד"ר ראמאצ'אנדרן עם בעיות נוריולוגיות-מוחיות ייחודיות ביותר וכיצד הוא מצא להם פתרון, ובחלקו מבניית תיאוריות חדשות, פורצות דרך על המוח האנושי. הוא כתוב בשפה קריאה ביותר, קולחת, לעיתים אתה ממש מתוח לקרוא עד לסוף המקרה או לסוף הרעיון בכדי להבין ולחשוב..

תעתועי המוח - מסע אל מסתרי המוח האנושי מאת ו"ס ראמאצ'נדראן. ספרית מעריב 2004. תרגום: ג'ני נבות. מבוא מאת ד"ר אוליבר סאקס.

קריאה מהנה!

פוסט ראשון: הקדמה

פעם בשבוע. יתפרסם כאן פוסט על ספר עיון אחד מספרייתי האישית.

הספרייה שלי, היא ספריית עיון בת כמה מאות ספרים, נעה ונדה כבר 20 שנה בין משרדים, מדפים, וקירות. גדלה והתפתחה לאט, במתינות, מידי פעם החליפה והוסיפה נושא, לעיתים בלי שליטה אמיתית של בעליה. חלק מהספרים מקושקשים, מסומנים, ונפתחו עשרות פעמים, ואילו אחרים פחות.

ספרי עיון. ולא ספרות יפה (שירה כן!)

נושאים עיקריים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, יהדות, הסטוריה, מנהיגות, מדע פופולרי, דתות.

ספרים הקיימים מספר שנים על המדף.

בניגוד למוספים הספרותיים ורוב הכתיבה הביקורתית, אכתוב על ספרים בני כמה שנים, שעברו את מחסום הזמן, ומחסום הקריאה הראשונה והשניה שלי.

כתיבה אישית.

פתיחת דלת לספר חדש. לא ביקורת. לא כתיבה מדעית. אסוציאטיבי, לא פומפוזי ולא מבריק אינטלקטואלית.

הנאה נטו.

להפעיל את הראש. לחשוב מחוץ לקופסה לפחות פעם ביום. ללמוד. לדמיין.

אפקט המדף. ראייה לרוחב ולאופק ולא רק לאורך.

בנוסף לקריאת ספרים מהעמוד הראשון עד האחרון, או לחלופין צילום כמה עמודים לצורך עבודה, מחקר, מאמר אוניברסיטאי, הספרים המסודרים על המדף, והמדפים שמכילים את הספריה הם אוסף עצום של רעיונות, אידאות, עובדות. אפשר לסקור ולדלג מספר לספר, אפשר לרפרף, לעלעל - לפתוח, לסגור, ושוב לפתוח. בחמש דקות אפשר לעבור על עשרה, ואולי חמישים רעיונות שונים.

הצילום השבועי. מתאבן לקראת השבוע הבא. (שימו לב לתמונה בראש הבלוג, בפוסט הבא אכתוב על אחד מהם...)

לעורר סקרנות? להוכיח אותנטיות? אני מאלו שתמיד מביט בספרייה מאחורי האדם כבבואה לעצמיותו. רצון לשתף אחרים באופקים ובמדפים שלי. בנוסף אפרסם דף סרוק מתוך הספר עליו אכתוב בפוסט השבועי.

להנאתכם!